פסק-דין בתיק עש"א 50739-02-12

א. ההליך

1.       ערעור על החלטת כב' הממונה על מרשם המקרקעין במשרד המשפטים ( עו"ד הגב' עליזה קן), מתאריך 12/2/2012 בתיק מס' 135-2011 ARR.

בהחלטתה שבערעור דחתה כב' הממונה על המרשם ערר, שהוגש על החלטת רשם המקרקעין בנצרת.

2.       בהחלטתו, שעמדה בבסיס הערר שהוגש לכב' הממונה על המרשם, דחה רשם המקרקעין בנצרת בקשה, שהוגשה מטעם המערערים, למחוק הערת אזהרה, שנרשמה בספר המקרקעין, בדף הרישום של חלקה 3 בגוש 19055 (להלן: "המקרקעין"), על זכויותיו של המנוח חוסין סלים מנאע, שעזבונו הוא המערער מס' 1 (ולהלן: "המערער מס' 1") ויורשיו הם המערערים 2 עד 9.

3.       הערת האזהרה נרשמה בתאריך 22.2.1974 (שטר מס' 652), מכוחה של התחייבות בכתב, שנעשתה בתאריך 4.9.1951 בין המנוח חוסין סלים מנאע ע"ה, שעזבונו הוא המערער מס' 1, מן הצד האחד, ובין המשיב 1 (מאהל עבד-אל קאדר מנאע) ואחיו, המנוח צובחי עבד-אל קאדר מנאע ע"ה, שעזבונו הוא המשיב מס' 2, ויורשיו הם המשיבים 3 ו- 4.

4.       בערעורם טוענים המערערים, כי שגתה כב' הממונה על המרשם כאשר דחתה את הערר שהגישו, ולא הורתה לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה הנזכרת.

ב. הרקע העובדתי

5.       המקרקעין הנזכרים רשומים בחלקים שווים על שם מערער מס' 1 ורשות הפיתוח. יובהר, כי לזכויות רשות הפיתוח במקרקעין, אין נגיעה לעניין המתברר עתה לפני.

בתביעה שהגישו המשיבים לבית משפט זה בתיק א' 1437/95, עתרו המשיבים לכך שיוצהר כי הם זכאים להירשם כבעלים של המקרקעין. במקביל, הגישו המערערים תביעה שכנגד, בה עתרו למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבים.

6.       בתאריך 23/2/1999, במסגרת דיון שהתקיים בתביעה שהוגשה בתיק א' 1437/95, הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין, ולפיו התביעה שהוגשה בתיק א' 1437/95 תמחק בתנאים מסוימים. בין היתר הוסכם שהערת האזהרה, וזאת בכפוף למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המערערים לבצע פעולות במקרקעין. עוד הוסכם, שכל צד ישמור על טענותיו, בעוד שהסכסוך בעניין המקרקעין, על כל רכיביו, יתברר במסגרת התביעה שהוגשה בתיק א' 1409/98 (להלן: "פסק הדין המוסכם" ו/או "ההסכם").

7.       עד שלהי שנת 2010 לא פעלו הצדדים למימוש פסק הדין המוסכם, דהיינו - מחד גיסא, לא נרשם צו מניעה, ומאידך גיסא, לא נמחקה הערת האזהרה.

8.       בפסק הדין שניתן בתביעה שהתבררה בתיק א' 1409/98, נדחתה תביעת המשיבים. בית המשפט קבע (מפי כב' השופטת ש' וסרקרוג), שההתחייבות מתאריך 4.9.1951 אינה תקפה, שכן היא נעדרת מסוימות. עוד קבע בית המשפט, כי התחייבות זאת, גם אם הייתה תקפה, הותנתה בתנאי מתלה שלא התקיים. בנוסף לכך קבע בית המשפט, כי תביעת המשיבים נגד המערערים התיישנה.

9.       המשיבים לא השלימו עם פסק הדין, וערערו עליו לפני בית המשפט העליון (ע"א 4787/06 מנאע נ' עזבון המנוח מנאע (לא פורסם, 26.5.2008).

בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופט א' רובינשטיין), שאין לקבל את הערעור מחמת התיישנות וחלוף השנים הרבות, אך לצד דחיית הערעור מחמת ההתיישנות, דן בית המשפט בהרחבה בשאלת תוקפה של ההתחייבות מיום 4.9.1951. בעניין זה קבע בית המשפט העליון (בפסקה מ"ז לפסק הדין):

"יוצא אם כן, כי אין להלום את טענות המשיבים שלפיהן פקע תוקפו של החוזה במועד מאוחר לכריתתו. לדידי, בסופו של יום מנועים ומושתקים המשיבים [הם המערערים שלפני  - י"כ] לטעון כנגד תוקף ההסכם."

          במילים אחרות: בית המשפט העליון קבע, שההתחייבות מיום 4.9.1951 היא התחייבות תקפה, אך תביעת המשיבים לאכיפתה נדחתה מחמת התיישנות.

10.     לאחר שערעור המשיבים נדחה, סברו המערערים כי הם זכאים לפנות לרשם המקרקעין בנצרת, ולבקש ממנו למחוק את הערת האזהרה שנרשמה מכוחה של ההתחייבות שניתנה בתאריך 4.9.1951. לטעמם של המערערים, מכיוון שהמשיבים אינם יכולים לאכוף את ההתחייבות, בשל התיישנות זכות התביעה, אין מקום להותיר את הערת האזהרה על כנה.

11.     רשם המקרקעין בנצרת, לאחר שקיבל את בקשת המערערים, הודיע למשיבים כי הוגשה לו בקשה למחוק את הערת האזהרה. בתגובה לכך הודיעו המשיבים לרשם המקרקעין כי הם מתנגדים למחיקת הערת האזהרה.

בעקבות התנגדות המשיבים, החליט רשם המקרקעין שלא למחוק את הערת האזהרה, אלא אם ימציאו לו המערערים צו שיפוטי המורה לו לעשות כן.